קלדרון רני נ' "MURRAY ARTHUR" - אקול דה דאנס בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעיקרה הטעיה ומצגי שווא שהנתבעות ביצעו כלפי התובע, לטענתו, ביחס לתחרות ריקודים בינלאומית שהתובע נרשם אליה באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") חברה בע"מ, בעלת זיכיון מטעם חברת Arthur Murray International Inc ללימוד ריקודים סלוניים שהתקיימה באיזור וורונה ביולי 2006 (להלן: "התחרות").

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.

1.התובע, מנצח תזמורת ופסנתרן במקצועו, הנוהג להתנסות בתחומים שיש להם נגיעה לעולם המוזיקה הקלאסית ובין היתר בתחום הריקוד; בלט קלאסי, בלט מודרני וריקודים סלוניים, למד ריקודים סלוניים אצל הנתבעת, תחילה בשנת 2003 – 2004 ומאוחר יותר משנת 2006 שעה שחזר לקבל יתרת שעורים ששילם עבורם ולא ניצל.

2.התובע התכונן לתחרות, טס למקום התחרות, לן וסעד במלון, השתתף בכל 48 המקצים של התחרות אליהם נרשם (44 מקצים בהם ביקש להשתתף מלכתחילה ועבורם שילם התובע, ו- 4 מקצים בהם לא ביקש להשתתף אך בסופו של דבר השתתף בהם בפועל ותמורתם שולמה על ידי הנתבעת). ב- 32 מקצים לא היו לתובע מתחרים, ב- 13 מקצים נוספים היה לו מתחרה אחד בלבד (שהיה אותו מתחרה בכל המקצים האמורים) ובשלושה מקצים היו לו שני מתחרים בלבד. התובע זכה במקום ראשון בכל המקצים. עם הזכייה קיבל התובע מדבקה בצבע זהב (להלן: "המדבקה"), אותה ניתן להדביק על לוח שנשלח לנתבעת זמן מה לאחר התחרות ואותו ביקשה הנתבעת למסור לתובע תוך כדי ניהול ההליכים. לא ניתן באותו אירוע, בסופו של דבר, פרס נוסף כלשהו למי מהתלמידים.

3.לאחר שובו דרש התובע כי הנתבעות ישיבו לו את הכספים ששילם עבור התחרות (כולל התשלום עבור ה"עליות" לבמה, טיסה והתשלומים ששולמו לבית המלון) וטען בפניהן כי אין מדובר בתחרות שכן ברוב המקצים לא היו לו מתחרים, כי גם באלה שהיו לו מתחרים מדובר במתחרה או שניים בלבד, כי לכן, לא היה, למעשה, דירוג בין המתחרים וכי הפרסים שניתנו לאו פרסים הם. משהנתבעות לא נענו לדרישה הוגשה התביעה שלפני בטענות האמורות לסכומים אלה וכן לסכומים שהתובע הוציא עבור השעורים שקיבל, שלטענתו היו מיותרים לחלוטין והוא יכול היה להשתתף בתחרות עם הכנה של דקות ספורות בלבד. בסיכומיו הוסיף התובע ודרש גם החזר בגין 11 שעורים שלא ניצל לאחר שובו מהתחרות.

4.לטענת התובע, הוא הבהיר לנתבעות מלכתחילה כי רצונו הוא להתחרות, להיות מדורג ביחס למתחרים אחרים ולקבל פרסים, ושלושת אלמנטים אלה לא התקיימו. כמו כן לטענתו, הסתירו ממנו הנתבעות בכוונה את העובדות האמורות, הטעו אותו כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 וכאמור בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981. לפיכך זכאי התובע, לטענו, להודיע לנתבעות על ביטול ההסכם כפי שעשה בשיחה הטלפונית עם הנתבעת 2 עם שובו ארצה והוא תובע פיצוי בגין עלות 40 שעורים שלקח כדי להתכונן לתחרות, עלות התחרות, עלות כרטיסי טיסה, עלות לילה נוסף וכן עגמת נפש. בסיכומיו העלה התובע תביעה נוספת ל- 11 שעורים שהתובע לא ניצל. אין מקום להתייחס לרכיב תביעה זה שכן לא רק שמדובר בהרחבת חזית אלא בתביעה לסכום נוסף שלא נתבע בכתב התביעה ולא שולמה בגינו אגרה.

5.הנתבעות טוענות כי התובע אינו זכאי להשבת סכום כלשהו שכן קיבל תמורה מלאה לכספו: התובע השתתף בתחרות לאחר שקיבל אודותיה מידע כללי וכן תשובות לשאלות שהפנה לנתבעות, לן ואכל במלון, טס בטיסות שהוזמנו והשתתף בתחרות בה נצפה על ידי שלושה שופטים שנתנו לו הערכה וניקוד. כמו כן קיבל תמורה מלאה לתשלום עבור שעורי הריקוד. לטענתן היו לתובע מתחרים בחלק מהמקצים כך שלא ניתן לומר שהוא לא השתתף בתחרות. גם במקצים בהם לא היו לו מתחרים קיבל התובע הערכה על סמך ביצועיו ואם הם לא היו טובים מספיק, הוא לא היה עובר, וגם במקצים עם מתחרים הגיע התובע למקום ראשון, ראייה לכך שביצעו עבודתן נאמנה. לתחרות נרשמים מתחרים בקבוצות גיל שונות, לריקודים שונים. לכן, עד סמוך לפתיחת התחרות לא ניתן לדעת אם יהיו למשתתף מסויים מתחרים וכמה. בה במידה שיכולים להיות לו מיעוט מתחרים יכולים להיות ריבוי מתחרים ולנתבעות אין על כך שליטה. הנתבעות אף אינן מארגני התחרות, שאף להם אין שליטה למעשה כל כמות הנרשמים לכל אחת מהקטגוריות. העובדה שיתכן כי לתובע לא יהיו מתחרים היא עובדה פשוטה הידועה לכל, ואילו שאל על כך התובע, היו אומרות לו שכן לא הסתירו דבר. הנתבעות קיבלו את חוברת התחרות ובה פירוט המשתתפים בכל מקצה ערב התחרות. מייד לאחר קבלתן חילקו אותן למשתתפים, עברו עליהן איתם, ואז גם לתובע היה ברור בה במידה שהיה זה ברור לנתבעות מי מתחרה איתו ובאיזה מקצה. למרות זאת בחר התובע להשתתף בכל המקצים שכן לא ראה בכך הפרה של החוזה. יתר על כן, לתובע נפתחו, בהסכמתו, מספר קטגוריות מיוחדות לו, וברור כי לא יהיו בהם מתחרים נוספים. בנסיבות אלה טוענת התובעת כי היתה תחרות, היה פרס והיה דירוג.

דיון .

6.ככלל הציפיה של מי שמשתתף בתחרות היא להתמודד עם אחרים המשתתפים אף הם בתחרות בנושא מסויים. יתכן כי תוצאת התחרות תהיה פרס ויתכן כי היא תהיה ההישג לשמו. אין ספק כי תחרויות בנושאים שונים ובמסגרות שונות יכולות לשאת אופי שונה לחלוטין. תחרויות יוקרתיות לנגינה בפסנתר שונות מתחרויות לחובבים במסגרות קטנות כגון מתנ"ס, בית-ספר או עיר מסויימת, ושתי אלה שונות מתחרויות בנושאים שונים כבדי משקל יותר או פחות, בעלי אופי כזה או אחר: תחרות ארצית במתימטיקה, תחרות אופה הפאי הטוב ביותר באירוע מסויים וכו'.

7.בעניינינו מדובר בתחרות של ריקודים סלוניים המיועדת לחובבים במגדרים וגילאים שונים, נוער ובוגרים.

8.יש לצפות כי, ככלל, יקבעו כללי התחרות מראש, עם מנגנון להכרעה במקרים שלא היו צפויים. גם בתחרות שבעניינינו יש מערכת כללים.

9.אין חולק כי התובע, דווקא בהתחשב במקצועו, היה אמור לדעת כי לתחרות אמורים להיות כללים. אין חולק שהוא לא ביקש, לפני שנרשם לתחרות לעיין בקובץ הכללים האמור.

10.קיימת אפשרות תיאורטית כי באין מספר מינימלי של מתחרים למקצה – יבוטל אותו מקצה. נדמה כי שאלה כזו, בדבר מינימום משתתפים למקצה, ניתן היה לצפות כי התובע ישאל. אין חולק שהוא לא שאל ואין חולק כי הנתבעות לא אמרו לו דבר לעניין מספר מינימלי של מתחרים למקצה (ומספר כזה גם לא קיים לפי כללי התחרות).

11.לפיכך מכל בחינה שהיא, באותם מקצים בהם היו לתובע מתחרים, השתתף התובע בתחרות כדת וכדין. אין כל יסוד לקביעת התובע בחקירתו הנגדית לפיה בעשרה מתחרים יש די אך בשלושה – לא.

12.כללי התחרות אף מאפשרים שמתמודד ישתתף במקצה בו אין לו מתחרים. מעדויות הנתבעות שלא נסתרו, עולה כי במקרה כזה נבדק ביצועו של המשתתף על ידי שלושת השופטים המעניקים לו ניקוד, והוא יזכה ב"מקום ראשון" במקצה אלא אם לא יעמוד ברמה המקצועית המינימלית הנדרשת לדעת השופטים. דבר זה נתמך גם בכך שהתובע אכן השתתף במקצים בהם לא היו לו מתחרים, נסקר על ידי השופטים וקיבל מדבקה.

13.התובע טוען כי כללים כאמור, המאפשרים למשתתף להתחרות ללא מתחרים, מאיינים את היותה של התחרות תחרות. כן הוא טוען כי עוד לפני שנרשם לתחרות הבהיר לנתבעות כי רצונו להתחרות באחרים, להיות מדורג ולקבל פרסים.

14.ראשית, אינני מקבלת את הטענה האחרונה. למצער התובע לא הוכיח אותה. יתר על כן, אילו היה בה ממש כנוסחה בהליכים שבפני, היה התובע מבקש לבדוק את כללי התחרות, שואל האם ישנו מספר מתחרים מינימלי ומכסימלי, מהו הפרס שינתן ובאיזה תנאים וכדומה. כפסנתרן ומנצח בינלאומי הליכים אלה הכרוכים בתחרויות אינם זרים לו.

15.אשר לטענה הראשונה - למרות שככלל, תחרות עניינה תחרות בין שניים לפחות, מאחר ומחד תחרות נקבעת, ככלל, על פי כלליה, ואלה קובעים בעניינינו כי יכול להתחרות משתתף ללא מתחרים, ומאחר ומדובר בהישג שאליו צריך להגיע המשתתף בתחרות, אין מקום עקרוני לפסול תחרות בה השתתף אדם אחד בלבד, ובלבד שההישג שלו, כשלעצמו, ראוי.

16.נשאלת השאלה האם כלל זה של התחרות, לפיו ניתן להתחרות גם ללא מתחרים, הינו דבר שעל הנתבעות היה להביאו לידיעת התובע, גם אם לא שאל לגביו מפורשות וגם אם לא ביקש לעיין בכל כללי התחרות.